שמי אסתר, ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיי, שהתרחש לפני מספר שנים. הייתי נשואה באושר במשך שנים רבות, אך הבית שלנו נותר ריק מצחוק ילדים.

עברנו טיפולים רבים, רופאים מומחים, מסעות ארוכים בין קופות חולים ומרפאות פוריות – אך דבר לא עזר. כל יום כיפור היה קשה מנשוא, וכל ראש השנה החל בתקווה גדולה והסתיים באכזבה.

הגענו למצב של ייאוש. הרופאים הרימו ידיים, ואנחנו הרגשנו שהשמיים נעולים מעלינו.

באחד הימים, פגשתי חברה ותיקה, אישה צדקת ויקרת נפש. היא ראתה את עוגמת הנפש שלי והציעה לי הצעה פשוטה: "אסתר'לה, ניסית הכול בדרך הטבע. אולי הגיע הזמן לפנות לדרך אחרת? דרך של מעשים טובים וחסד?"

היא סיפרה לי על ארגון מסוים של צדקה וחסד, ארגון "מאמינים", שעוזר למשפחות נזקקות בארץ. היא סיפרה לי סיפורים על ישועות שקרו לאנשים שתרמו מכל הלב, מתוך אמונה שהצדקה היא המפתח העליון.

האמת היא שהייתי סקפטית. הייתי כל כך שקועה בכאב שלי, שהיה לי קשה להאמין שמשהו חיצוני יכול לשנות גזירת שמיים שכזו. אבל החברה התעקשה, והביטחון שלה נגע לליבי.

באותו שבוע, ישבתי עם בעלי והחלטנו לעשות מעשה. לא היה לנו הרבה כסף, היינו שקועים בחובות הטיפולים, אבל החלטנו לתרום סכום משמעותי יחסית ליכולתנו לארגון "מאמינים", מתוך תפילה ובקשה מיוחדת על פרי בטן.

כשבאתי לתרום, ביקשתי ברכה מהרב של הארגון. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי בכוח: "הצדקה שלך היא מתנה  לקב"ה. את נותנת חיים לנזקקים, והוא ייתן לך חיים בחזרה". המילים האלה הידהדו בתוכי.

חודש לאחר מכן, הייתי אמורה להתחיל סבב טיפולים נוסף, האחרון שתיכננו לעשות. הלכתי לבדיקה שגרתית מקדימה. כשהרופאה הסתכלה על המסך, פניה החווירו. היא הסתכלה עליי ואמרה בקול רועד: "אסתר, זה אמיתי".

לא האמנתי למשמע אוזניי. זה היה נס גלוי, חודש אחרי שתרמתי את הצדקה מכל הלב. תשע שנים של ציפייה הסתיימו ברגע אחד של ישועה.