המעשה התרחש בעיירה ראדין שבפולין, מקום מגוריו של ה"חפץ חיים",  (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין)

בעיצומו של חורף קשה במיוחד.

נהר גדול שזרם ליד העיירה קפא כליל, כתוצאה מהקור העז. הבעיה הייתה קשה: טחנת הקמח המקומית, שפעלה על כוח המים הזורמים, הפסיקה לעבוד.

כל תושבי העיירה נקלעו למצוקת לחם ואף לסכנת רעב ממשית.

התושבים ניסו לשבור את הקרח העבה, אך ללא הצלחה. במצוקתם הגדולה, פנו אל ה"חפץ חיים", שהיה ידוע בקדושתו ובדאגתו לכל יהודי.

ה"חפץ חיים", שראה את צער הקהילה, החליט לפעול. הוא כינס את בני העיירה בבית המדרש והורה להם להביא את המגפיים הגבוהות שלו.

כולם היו מופתעים: מה הקשר בין מגפיים לקרח?

הוא לבש את המגפיים, יצא מבית המדרש והחל לצעוד באיטיות לכיוון הנהר, כשהקהילה כולה הולכת אחריו.

מיד לאחר תפילתו הקצרה והנרגשת, עשה ה"חפץ חיים" צעד אחד קדימה – ובאופן פלאי לחלוטין,

הקרח העבה והמוצק נבקע לרוחב הנהר! נוצר שביל מים פתוח, כאילו נחתך בסכין.

המים החלו לזרום שוב, המצוקה נפתרה, והיה ברור לכולם שהנס התרחש בזכות תפילתו הזכה של הצדיק, שנעשתה מתוך דאגה כנה לזולת.